פעם הכל היה רחוק. המושב היה רחוק מן העיר הקטנה תל אביב, שם ראשיתו של הארגון שהתיישב בעין ורד. המרחק לא נמדד בקילומטרים דווקא, אלא בטיב הדרכים. היו כבישים צרים ודרכי עפר, מתל אביב לכפר סבא, ומשם לטירה ומשם לגוש תל מונד. בקיץ חול ובחורף בוץ ותמיד שוקעים בדרך. הנהג מושך והנוסעים יורדים לדחוף, עד שבסוף זזים.
אחרי שקם מושב עין ורד והחברים ישבו על אדמתם, היה האוטובוס יוצא ביום מן הגוש העירה ובחזרה. חברי המושב נסעו לסדר עניינים במשרדי הממשלה (הבריטית) או לפגוש קרובים שהגיעו לארץ. נשים הרות נסעו לבתי חולים כדי ללדת. הדרך הייתה קשה ועויינת, בין כפרים ערביים, ולעתים נאלצו הנהג והנוסעים להגן על עצמם מפני מתנכלים. בתקופת המאורעות 1936-1939 הנסיעה נעשתה מסוכנת ממש. רק אז נסלל כביש ת"א-חיפה הישן, נפתחו דרכים מן הגוש אל הכביש, והתנועה פנתה לכיוון בטוח.
האוטובוס בטיב הדרכים 
.jpg)