חקלאות במושב

מראשיתה של עין ורד התבסס המושב על נטיעת פרדסים שניטעו בעזרת חפירת בארות מים שנחפרו באדמות עין-ורד. כבר בראשית 1933 נוצר הרושם שהיישוב מתוכנן ובנוי. אנשי עין ורד חילקו את המגרשים, הקצו שטחים לנטיעה ונקטו בשיטה של מתן חופש פעולה לכל מתיישב .לכן כבר בשלב זה ביישוב היו 12 בתים בנויים וכ-70 דונם נטועים בהדרים, אשר היושייכים ל- 20 חברים. בשנת 1930, כשהגיעו ראשוני המתיישבים למקום, נחפרה הבאר הראשונה במושב.

עצים ליד גן הילדים בעין ורד, 1947
ענף הפרדסים
שטחי הקרקע שעמדו לרשות המתיישבים היו מצומצמים, בסך הכול כ-11 דונם ליחידה. הוחלט לנטוע פרדסים, ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20 היו לרוב החברים חלקות של 7 דונמים פרדס. הפרדסים הושקו בצורה פרימיטיבית בתעלות וב"צלחות". אריזת הפרי נעשתה במספר בתי אריזה קטנים ("בייקות") שהיו מפוזרים בין הפרדסים ועדיין אפשר למצוא אתשרידיהם פה ושם. בית האריזה המרכזי היה בבית העם. תנופת הנטיעה הגדולה החלה בשנת 1952: למושב נוספו אדמות בשפע, נקדחה באר עמוקה, ולחברים ניתנה הלוואה אמריקאית בידנדיבה. הנטיעה המוגברת נמשכה עד סוף שנות השישים. זני פרי ההדר היו: שמוטי אשכוליות לבנות וולנסיה. למעלה משלושת אלפים דונם היו נטועים פרדסים. הוקם בית אריזה חדיש, הלוא הוא "נר הבנים", והפרי מפרדסי המושב נארז בו. רוב החברים רכשו טרקטורים, אליהם נרתמו עגלות הפרי, ובמשך כל עונת החורף היו הכבישים והדרכים המובילים לבית האריזה מלאים בשיירות של עגלות פרי.

לפי תצלומי האוויר של התקופה ההיא ניתן לראות שכל מושב עין-ורד היה נטוע פרדסים. זה היה הענף המוביל. חברי המושב התפרנסו בכבוד, וסביבם גם הפועלים, הנהגים, הקבלנים - כולם כולם. באמצע שנות השמונים החל המשבר בחקלאות וגם ענף הפרדס החל להידרדר. הרווחיות ירדה וההוצאות עלו מעלה מעלה. התחילו לעקור פרדסים במושב. הזנים המובילים שמוטי וולנסיה הלכו ונעלמו ובמקומם הופיעו זני קליפים וטבוריים שונים. בחלק מהאדמות שהיו נטועות בעבר הוקמו שכונות מגורים. כלל השטחים הנטועים פרדסים כיום הם כשליש מהשטחים שהיו בעבר. בתקופה האחרונה ישנה התאוששות בענף ההדרים. נוטעים פרדסים חדשים, בעיקר זני קליפיםותפוזים.

ענף הלולים
ענף נוסף שהתפתח גם גוש ובמושב בפרט היה ענף הלולים. שיטת הגידול נועדה להגדיל את הענף במעט אמצעים. התרנגולות לנו בלילה בצפיפות רבה על גבי שלבי לילה בעיקר כהגנה מפני טורפים כמו תנים ושועלים. במשך היום היו התרנגולות מסתובבות בחצר מגודרת ומידי יום ניקו את הלשלשת מהלילה הקודם. הידע בתזונה עדיין לא היה מושלם, העופות קיבלו תערובת שלא הכילה את כל המרכיבים הדרושים, הוסיפו מרכיבי מזון, בבוקר - ירק קצוץ במקצצה מיוחדת. היו בלול כלים שהכילו דפים מרוסקים, בצהרים - תערובת רטובה בתוספת שמן דגים ובערב - גרעיני דורה. את הביצים הטילו התרנגולות בתאי הטלה שהיו בדר"כ עשויים מפחי נפט ישנים המרופדים בקש. היו חייבים לאסוף את הביצים מספר פעמים ביום למנוע שבר ולכלוך. עם התפתחות מדע גידול עופות, עברו לגדל בסוללות בהן נמצאים העופות כל חייהם הבוגרים, וצריך לספק להם את כל דרישות המזון ותוספי המזון בצורה יסודית ומדוייקת. הלול הפך לבית חרושת לייצור ביצים, התרנגולת הטילה כמעט מדי יום ביצה - האבסה המדוייקת משתמשת בתוכנת מחשב להרכבת המזון. התפתחו ענפי לול שונים, גידול הודיים - לפיטום ורבייה, לול לפתימים ולהספקת פרגיות למגדלים. במשך השנים הפכו המשקים למתמחים בענף שהתמחו בו, מספר המגדלים קטן, אבל כל אחד מייצר כמות גדולה בהרבה בתחומו. הביצה היא מקור החלבון הזמין והזול ביותר ולכן אכלו הרבה ביצים.
 
ענף המים
עין-ורד קיבלה את שמה בעקבות שם מעיין שהיה בסביבה. איפה אותו מעיין אין איש יודע היום, אבל מתחת לאדמת המושב, יש מים. אלה מי תהום טובים לשתייה, מים חיים. צריך רק לחפור באר באדמה ולשאוב את המים
עין-ורד נמצאת מעל שני מאגרים של מי תהום, הנקראים אקוויפרים: אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. המים שאנו משתמשים בהם בעין-ורד הם מי בארות שמקורם באקוויפרים האלה.
בארות המים נחפרו באדמות עין-ורד כדי לפתח חקלאות וכדי לאפשר חיים. בשנת 1930, כשהגיעו ראשוני המתיישבים למקום, נחפרה הבאר הראשונה במושב. נמצאו בה מים בעומק של 24 מטרים. הבאר נמצאת במערב המושב, במורד רחוב הדרים. היא איננה פעילה עוד, ונעשתה לאתר היסטורי.



כל הזכויות שמורות למושב עין ורד  |  הוספה למועדפים   |  הפוך לעמוד הבית  |  חזור למעלה

עיצוב: Tween-id

 

לייבסיטי - בניית אתרים